לעיתים קיים נכס מקרקעין כגון מגרש, בניין, דירה, חלקה וכד' בבעלותם של מספר אנשים.
סעיף 27 לחוק המקרקעין קובע:
"מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם."
על פי החוק לפיכך, כל אחד מהשותפים זכאי באופן משותף לכל חלק וחלק במקרקעין, כלומר לכל אחד מהשותפים חלק יחסי בלתי מסוים במקרקעין.
במצב של ריבוי שותפים, בהעדר הסכמות, בעלי הזכויות יכולים להיקלע לסכסוכים, לחוסר הסכמות לגבי ניהול הנכס ולעיתים לשיתוק וחוסר כלכליות בתפעול הנכס או השבחתו.
הפתרון למצב מעין זה הוא עריכת הסכם שיתוף. בהסכם שיתוף נקבעים לרוב מספר עקרונות:
- חזקה ייחודית בחלק מהנכס;
- הזכות לניצול זכויות בנייה באופן בלעדי לכל אחד מהשותפים בחלק מהנכס שיוחד לשימושו הבלעדי;
- חלוקה של התשלומים, הזכויות והחובות הנוגעים לנכס;
- מנגנון להשבחת הנכס, בנייה משותפת, ייחוד חלקים מהנכס שייבנה בין השותפים;
- מנגנון לקבלת ליווי בנקאי;
- מתווה ומנגנונים לקבלת החלטות;
- הדרכים לפירוק השיתוף בנכס;
בחלק מהמקרים קיימות חלקות לבניית בית דו משפחתי או מספר בתים. הסכם שיתוף במקרה כזה ייערך בהסתמך על תשריט חלוקה בו יוצמד חלק מהקרקע לכל משפחה. התשריט יסדיר מעברים לאנשים ולכלי רכב, חניות, זיקות הנאה. הסכם השיתוף יקבע כללים לניצול זכויות הבנייה, תשלום בגין חלקים משותפים ועוד.
קיימים בניינים שלא נרשמו כבית משותף, ומתנהלים תוך רישום משותף (במושע) של הבעלות בהם, או באמצעות רישום חכירות. במקרים אלו, הסדרת רישום בית משותף, תהווה חלוקת שיתוף בין בעלי הדירות השונים, וזאת באמצעות תשריט בית משותף המחלק פיסית בין חלקי הבניין לבעלי הזכויות, תקנון הבית המשותף מגבש את תנאי הסכם השיתוף בין דיירי הבניין.
בקבוצת רכישה מקובל כי הבסיס להתקשרות בין חברי הקבוצה הוא הסכם שיתוף, בהסכם זה נקבע חלקו היחסי של כל רוכש בקבוצה. החלק היחסי מקנה את הזכויות בקרקע הנרכשת ובבניין שייבנה בעתיד, וכן חלקו היחסי של הרוכש בהוצאות הקבוצה. ההסכם קובע מה מטרת הקבוצה, כיצד ינוהל פיתוח, השבחה ובניית הפרויקט על ידי כל השותפים.
