בעת גירושין בין בני זוג, במקרים רבים האחד רוכש מן השני את הזכויות בבית המגורים המשותף, או זכויות בנכס נדל"ן אחר, על מנת לחסוך את מכירתו לצד ג', בין היתר מתוך ענייני נוחות אישיים ומשפחתיים וכן משיקולים כלכליים. המחוקק התייחס לעניין זה, ומתוך רצון להקל על בני זוג בעת גירושין, קבע בסעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ"ג – 1963 (להלן: החוק), כי העברת זכויות בנכס נדל"ן בין בני זוג, לרבות ילדי בני הזוג, שנעשתה ע"פ פסק דין שניתן אגב גירושין, לא תחשב לעסקה ולפיכך לכאורה לא תהא חייבת במס. בנוסף, קובע החוק כי שווי ומועד הרכישה של הנכס ייחשבו לשווי ומועד הרכישה המקוריים, כפי שנרכשו בידי בן הזוג שמעביר את זכויותיו.
לאור עניין זה עולה השאלה, האם בן/בת הזוג הרוכש מן השני את זכויותיו בנכס מקרקעין, ירכוש את הזכויות בשווי ברוטו או נטו, קרי האם יותר לו לקזז מסכום הברוטו הכולל של הנכס את חיובי המסים העתידיים כמס רעיוני? שאלה זו נידונה לאחרונה בכמה פסקי דין, שכן לה השלכות רציניות במקרים מסוימים. רוצה לומר, במצב בו נכס המקרקעין מהווה דירת מגורים יחידה של בן הזוג הרוכש, לשאלה זו השלכות מינוריות בלבד, שכן בשלב בו בן הזוג אשר קנה את הזכויות בדירה במהלך הגירושין, ימכור את אותה הדירה, יהיה זכאי לפטור דירת מגורים מזכה ע"פ סעיף 49 ב לחוק. מאידך, במצב בו לא מדובר בדירת מגורים מזכה, או כאשר מדובר בנכס נדל"ן אשר מכירתו עתירת מיסים, לשאלה דנן יש השלכות כלכליות משמעותיות לגבי הרוכש, שיחויב במסים במועד בו יבקש לעשות עסקה עתידית בנוגע לנכס.
כאמור, בית המשפט נדרש לשאלה מהותית זו במספר פסקי דין. לרוב, פסקו בתי המשפט, במיוחד בהתייחס לאיזון היחסים בדירות מגורים, כי אין להתחשב במס הרעיוני, אלא להתייחס לנקודת זמן הגירושין בלבד, בה בן הזוג אינו חייב במס מידי, לכן קבעו כי יש לשלם את התמורה ברוטו ללא ניכוי המס העתידי. בפסק דין שניתן בשנת 2001 בביהמ"ש העליון, ע"א 803/00 שטיינמץ נ. שטיינמץ נקבע כי התשלום יהא ברוטו ולא נטו, אך זאת מהטעם כי הנושא הועלה לראשונה רק במהלך הערעור, ולא נדון לעומקו
בערכאה הנמוכה יותר;
שני פסקי דין אחרים דנו בחלוקת נחלה בין בני זוג – הראשון שנדון 28810-12-09 פסק כי פירוק שיתוף בנחלה אינו דומה לפירוק שיתוף בדירת מגורים ולפיכך יש להחיל על חלוקת זכויות בנחלה בעת גירושין כללים שונים. בפס"ד אחר שניתן במאי 2022 , תלהמ (ב"ש) 70960-12-20 פלונית נ. פלוני, אשר נדון בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, פסקה השופטת כי אין להתעלם מהעובדה הפשוטה, שבעת מימוש הנכס בעתיד, במידה וירכשו צד ג', יחולו על בן הזוג הרוכש תשלומי מסים משמעותיים הכוללים מס שבח, היטלי השבחה ותשלום משמעותי נוסף של דמי רכישה מאת רשות מקרקעי ישראל, בסכומים מצטברים משמעותיים המהווים 40% משווי המכירה. למרות נטלי המיסוי המשמעותיים המגיעים לסכומים אדירים משווי מכירה עתידית, בנסיבות הספציפיות לאותו פסק דין פסקה השופטת כי האישה תזכה לתשלום תמורה ברוטו, דהיינו בהתעלם מהמיסים שיחולו על הבעל במכירת הזכויות;
כאמור, באותו פסק דין דובר בנחלה חקלאית, ביחס אליה יש משמעות עצומה להכרעה באם איזון הזכויות בין בני הזוג מבוצע בתשלום תמורה ברוטו או נטו, שכן כאשר בן הזוג הרוכש יחפוץ בעתיד למכור את הנחלה לצד שלישי יחולו עליו תשלומים בגובה של כ – 40% ואף יותר מתשלומי התמורה שיקבל מהקונה. לכן כאשר בן הזוג משלם לצד השני, הוא ממשיך "לאגור" את חובות המס בגין המחצית הנרכשת עד למועד עתידי בו ימכור את הנחלה.
יתרה על כך, כאשר נמכרת נחלה לצד שלישי, רשות מקרקעי ישראל מחייבת את המוכר לשלם דמי רכישה בשיעור של 33% אחוז ומע"מ בגין חלקת המגורים בנחלה. תשלום זה מהווה שדרוג הזכויות בנחלה מזכויות בר רשות לזכויות חכירה מהוונת לדורות.
עולה כי אם מפצים בעל נחלה בשווי ברוטו, ללא קיזוז רעיוני של דמי הרכישה העתידיים שיש לשלם בגין הנחלה, בן זוג 'היוצא' זוכה בקבלת שווי מחצית נחלה בחכירה מהוונת, למרות שאין בידיו באותה עת זכויות אלו, היות ובמועד הגירושין בני הזוג הנם בני רשות בלבד במשק (ברוב המקרים).
עוד יש לזכור כי "הפטור" שניתן בחוק מיסוי מקרקעין לנסיבות של גירושין, אינו פטור אמיתי, אלא דחיית מס; המס "הנחסך" בהעברת הזכויות בין בן הזוג היוצא לבן הזוג הרוכש, לא יידרש אמנם על ידי הרשויות בעת הגירושין, אך יידרש גם יידרש במלואו, בעתיד, כאשר תערך עסקת מכר עם קונה חיצוני, אלא אם מדובר בדירת מגורים יחידה שמכירתה פטורה ממס, מה שאינו כך לגבי נחלה ונכסי נדל"ן אחרים.
כפועל יוצא, בן זוג הרוכש מחצית מנחלה בזמן הגירושין, עלול לשלם כפל מס. לראשונה, בעת תשלום התמורה ללא קיזוז מיסים רעיוניים לבן הזוג השני, והשנייה, בעת תשלום המסים ודמי הרכישה לרשות מקרקעי ישראל במכירה עתידית.
אם כך, כיצד ראוי לאזן את המשאבים בין הצדדים האם בשווי נטו או ברוטו, התשובה לשאלה זו תהא טמונה בנתונים של כל זוג ספציפי בעת גירושיו. במצבים מסוימים יהיה נכון יותר לבצע את איזון המשאבים ברוטו, לעומת מקרים אחרים בהם הדרך הנכונה תהיה דווקא בדרך של איזון נטו, ומובן כי קיימים גם פתרונות ביניים הניתנים ליישום בהתאם למקרה הפרטני.
