בתלושי השכר אנו רואים באופן שגרתי תוספות שונות לשכר העבודה הבסיסי, כאשר על פניו נדמה כי דין שווה לתוספות אלו.
הפסיקה לעומת זאת, עורכת הבחנה בין "בונוס", "פרמיה" ו"עמלות מכירה" ולכן קיימת חשיבות להגדיר האם מדובר בפרמיה או בעמלה. במאמר זה נסקור את ההבדלים בין התוספות הנ"ל.
בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי עמלות מכירה הן חלק מהשכר לצורך חישוב דמי חופשה ושכר קובע לפיצויי פיטורים, זאת בשונה מפרמיה שלא מהווה חלק מהשכר.
עמלות מכירה משולמות לעובד בהתאם לחוזה ההעסקה, עבור מכירות שביצע, באחוזים מהפדיון. מנגד, פרמיות משולמות בדרך כלל אם העובד השיג יעד מסוים שהוצב לו ע"י המעביד. פרמיה לא תמיד קשורה קשר ישיר והדוק להיקף המכירות או להישגים ספציפיים אלא תלויה בשיקול דעתו של המעסיק או בתנאי אחר.
עמלה הינה תוספת תשלום שניתנת לעובד על בסיס הישגיו האישיים או תפוקה אישית. לדוגמא, אם עובד ביצע מכירות חודשיות בסכום של 10,000 ₪ אזי הוא זכאי לאחוז מסוים בגין מכירותיו האישיות, וסכום זה יהא חלק מהשכר הקובע לצורך הפרשות פנסיוניות.
פרמיה הינה תמריץ או תוספת "עידוד" שמשולמת לעובד, כנגד הגעתו ליעד מסוים שהוגדר לו מראש. לדוגמא, אם החברה / העובד מגיעים למכירות בסך של 100,000 ₪ יהיה זכאי העובד לתוספת של 3% מהמכירות.
ככל שמדובר בפרמיה אמיתית, אזי היא לא תחושב לצורך השכר הקובע של העובד. אולם, אם העובד מקבל את הפרמיה באופן קבוע ללא תנאי ואפילו אם הוא מקבל את הפרמיה עבור עבודתו הרגילה, החל מהיעד הראשון, אזי מדובר בתשלום הדומה במאפייניו לעמלה ויש להכליל אותו בשכר הקובע לפיצויי פיטורין.
הפרשות פנסיוניות (פיצויים ופנסיה) בגין "בונוס" –
בונוס הוא תשלום לעובד המשולם על ידי המעסיק כתמריץ להישגים בעבודה ולעידוד הצטיינות. בתי הדין לעבודה נוהגים לראות בבונוס כתוספת לשכר המותנית בהתקיימותו של תנאי או של מצב ואינה חלק מהשכר הרגיל.
נקבע כי כאשר תשלום הבונוס מותנה בתנאי הוא אינו "עמלת מכירה" אלא תשלום הדומה במהותו לפרמיה המשולמת על ביצועים שמעבר לנורמה.
אך במקרים בהם הבונוס אינו מותנה בתנאי והוא ניתן מדי חודש כסכום קבוע אזי הוא מהווה "עמלת מכירה" ויש להפריש בגינו הפרשות פנסיוניות.
