רשימת לקוחות לעיתים יכולה לשמש כסוד מסחרי ויש לכך משמעויות רבות, הן למעסיק והן לעובד. ניקח לדוגמא עובד שהתפטר/פוטר מעבודתו ולקח עמו את רשימת לקוחות החברה בה עבד ועשה בה שימוש כעצמאי, או כעובד שכיר בחברה אחרת. עובד זה יכול שיהא חשוף לתביעה (ואף ללא הוכחת נזק) מצד המעסיק בגין גזל סוד מסחרי. הפסיקה הכירה במספר מצבים בהם רשימת לקוחות תהווה כסוד מסחרי, אך חשוב להבין קודם לכן את ההשתלשלות המשפטית בקשר לרשימת לקוחות כסוד מסחרי, כפי שיובהר להלן.
סעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק קובע כי "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". דהיינו, הזכות לחופש העיסוק אף שהינה במעמד חוקתי, אינה מוחלטת. משעה שהזכות לחופש העיסוק אינה מוחלטת, הרי שלעיתים היא מתנגשת עם זכויות יסוד אחרות, כגון זכות הקניין, ולרבות קניין רוחני המהווה "סוד מסחרי".
חוק עוולות מסחריות אף מגדיר מהו "סוד מסחרי", כדלקמן: "'סוד מסחרי', 'סוד' – מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
"סוד מסחרי" אינו מונח קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד". במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן.
כמו כן, הכלל הבסיסי הוא שהידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב "למחוק" מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת, וזאת כל עוד העובד לא עושה שימוש ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם. קביעה זו אף תואמת את הוראתו של סעיף 7(א) לחוק עוולות מסחריות, המציין כי "לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה: (1) הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים; (2) השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור".
ומה בקשר לרשימת לקוחות?
רשימת לקוחות יכולה לבוא בגדרו של סוד מסחרי ולהיחשב כאינטרס בר הגנה, וזאת "רק בנסיבות בהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה 'מן המוכן'". עוד נקבע כי במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. מכאן, שרשימת לקוחות תזכה להגנה, רק אם גלום בה יתרון, סוד מסחרי או אינטרס אחר.
בית הדין הארצי אף קבע מספר עקרונות לצורך הכרעה אם מדובר ברשימת לקוחות הראויה להגנה. בכלל זה נקבעו העקרונות הבאים:
- על רשימת הלקוחות להיות סודית.
- יש לבחון אם המעסיק החדש והמעסיק הישן מתחרים על אותו פלח שוק או פועלים באותו ענף, מכיוון שאם לא קיימת תחרות בין שני המעסיקים הרי שאין כל ערך מסחרי לרשימת הלקוחות.
- יש להתחשב בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות (הבחנה בין מנהל בכיר לעובד זוטר).
- יש לבחון את ענף המשק בו מתנהלים העסקים ולבצע הבחנה בין ענף שיש בו שני לקוחות בלבד, לבין ענף שיש בו מאות אלפי לקוחות.
- יש להביא בחשבון את ההשקעה ביצירת רשימת הלקוחות והחיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי.
ההלכה בדבר המצבים המוגבלים שבהם תוכר "רשימת לקוחות" כסוד מסחרי, קובעת כי אין לקבוע באופן גורף שרשימת לקוחות הינה סוד מסחרי, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך איזון האינטרסים של העובד, המעביד והציבור.
על מנת שרשימת לקוחות תהווה סוד מסחרי, צריך להיות בה מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, מידע סודי ולא נגיש לציבור, כמו גם מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וממון. רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או בלקוחות קבועים, ולא בלקוחות שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל בספר הטלפונים. קרי, כאשר מדובר במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן.
