במהלך חייו של אדם, הוא צובר נכסים מסוגים שונים. בכדי להחליט מה ייעשה ברכושו לאחר מותו, ניתנת לו האפשרות לעריכת צוואה, בה יקבע על ידו מי היורשים שיהיו זכאים לעזבונו (קרי, נכסיו) וכיצד. חוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק), מונה ארבע דרכים אפשריות לעריכת צוואה, לה יש תוקף משפטי מחייב:
1. צוואה בכתב יד – הנכתבת ע"י המצווה יחד עם תאריך וחתימתו.
2. צוואה בפני עדים – תהא בכתב עם תאריך וחתימת המצווה מול שני עדים, אשר יאשרו בחתימתם את עדותם על הצוואה.
3. צוואה בפני רשות – צוואה המוגשת בכתב לנציג הרשות (שופט, חבר בית דין, רשם ביהמ"ש/ לענייני ירושה, נוטריון) לאישורו או צוואה הנמסרת בעל פה על ידי המוריש לנציג הרשות, אשר מעלה אותה על הכתב, מקריאה למצווה ומאשר כי נערכה בפניו.
4. צוואה בעל פה – בנסיבות המצדיקות זאת, דוגמת אדם הנמצא על ערש דווי, ניתנת למוריש אפשרות לערוך צוואה בעל פה מול שני עדים. על העדים לרשום בכתב ידם את דברי המצווה, התאריך ונסיבות הצוואה ולהגישה לרשם לענייני ירושה. צוואה זו פגת תוקף לאחר חודש ימים אם לא הועלתה על הכתב ע"י העדים והוגשה לרשם הירושה במהלך תקופה זו.
את הצוואה יש לרשום בצורה ברורה וחד משמעית, על מנת למנוע אי הבנות במועד מימושה, כאשר לא ניתן לברר מול המוריש את כוונתו. על עורך הצוואה לכתוב פרטים מדויקים לגבי זהות היורשים, הנכסים המועברים והחלוקה ביניהם. מעבר לכך, יכול המוריש לרשום בצוואתו נימה או התייחסות אישית ליורשיו.
הצוואה, ככלל, יכולה להיערך ע"י כל אדם, למעט במקרים מיוחדים של פסלות עקב חוסר יכולת שכלית או נפשית. אמנם, לא כל אדם חייב לערוך צוואה על מנת שעזבונו יחולק כרצונו. יש מקרים רבים בהם ניתן להסתפק בחלוקה הקבועה על פי דין בחוק. חוק הירושה קובע מהי החלוקה על פי דין במקרה שלא נערכה צוואה. באופן כללי ניתן לומר, כי במקרים "פשוטים" בהם יש זוג/אלמן/ה המעוניין להוריש לילדיו את עזבונו בצורה שווה, הצוואה אינה בגדר חובה. יחד עם זאת, במקרים של בני זוג ניתן, ואולי עדיף, לערוך צוואה הדדית, כהגדרתה בחוק (למידע נוסף ראה ערך "צוואות הדדיות").
לעומת זאת, קיימים מקרים בהם יותר ממומלץ לערוך צוואה. למשל, מקרה בו אדם מעוניין להוריש את נכסיו לילדיו שלא באופן שווה, או אדם המעוניין להוריש את נכסיו שלא ליורשים ע"פ החוק, דוגמת הורשה לתאגיד. בנוסף, רצוי לערוך צוואה במקרה בו המוריש פרוד/ה (שאינו גרוש על פי דין) או במקרים של פרק ב' בו לכל אחד מבני הזוג ילדים מנישואיו הקודמים, שכן החוק עשוי שלא להסדיר את מלוא זכויות ההורשה במקרים אלו, וכדומה.
לסיכום, הזכות לעריכת צוואה נתונה כמעט לכל אדם, אשר יכול לצוות בעודו בחיים מה יעשה בעיזבונו לאחר מותו, כחלק מזכות היסוד של אדם ביחס לקניינו. במידה ואדם מחליט לערוך צוואה, יש לוודא שהצוואה תהא ראויה וברורה לכל, על כן מומלץ לערוך אותה בליווי עורכי דין.
