תביעות פינוי

תביעה לפינוי שוכר מהמושכר:

תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, מורות כי תביעה לפינוי מושכר, אשר חוק הגנת הדייר אינו חל ביחס אליו, תידון בסדר דין מהיר. המטרה העומדת בפני תקנות אלו היא לאפשר לבעל דירה או נכס אחר, אשר השוכר פסק מלשלם דמי שכירות או מפר את הסכם השכירות בהפרה יסודית אחרת, לקבל סעד מהיר כנגד השוכר, מבלי להיוותר ללא דמי שכירות למשך תקופה ארוכה.

תביעה לפינוי מושכר בהליך מהיר חייבת לכלול סעד של פינוי בלבד. במידה ובעל הנכס מעוניין גם בסעד כספי בגין חובות של השוכר, עליו להגיש תביעה כספית בהליך נפרד.

בהתאם לתקנות, כתב התביעה צריך להכיל את כל העדויות והראיות, הנתבע חייב להגיש כתב הגנה תוך 30 יום. בירור התובענה נעשה בתוך זמן קצר, כאשר הדיון הוא דיון אחד בלבד במסגרתו נערך קדם דיון קצר ונשמעות הראיות במידת הצורך. פסק הדין ניתן באותו מועד בו נשמעות הראיות או מיד לאחר מכן. בדרך זו נמנע נזק כלכלי כבד מבעל הנכס במידה והשוכר אינו עומד בתשלום דמי השכירות, היות שהתקנות מאפשרות למשכיר קבלת פסק דין לפינוי תוך תקופה קצרה יחסית.

תביעה לסילוק יד:

בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: החוק), נקבע כי ניתן להגיש תביעה לסילוק יד במקרקעין כאשר בוצעה הסגת גבול או פלישה למקרקעין שלא בהתאם לחוזה שהוסכם על שני הצדדים. בתביעה כזו התובע דורש לפנות את הקרקע או את הנכס, דהיינו לסלק את ידו של הפולש מהמקרקעין ולהחזיר את המקרקעין לקדמותם. מובן כי התובע חייב להוכיח זכויותיו בנכס וכן להראות כי הפולש אינו זכאי לחזקה.

סעיף 21 לחוק, קובע כי כאשר פולש מקים מבנה, ובעל הקרקע מעוניין להותיר את המבנה על כנו, על בעל הקרקע לפצות את הפולש בגין השקעתו. אך לעומת זאת, ככל והבעלים אינו מעוניין במבנה, הנו רשאי להרוס את המבנה ולסלקו, ולחייב את הפולש בתשלום ההוצאות המתחייבות.

רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) מגישה תביעות רבות של פינוי כנגד פולשים, אשר תופסים חזקה במקרקעי הציבור השייכים לרמ"י או למדינת ישראל, כאשר החזקה נתפסת ללא רשות וללא הסכם חכירה או הסכם הרשאה אחר.

במקרה אחר, במושב הקיים על אדמות רשות מקרקעי ישראל, קורה לא אחת שאחד מחברי המושב פולש ועושה שימוש בקרקע שיתופית של המושב. בנסיבות אלו המושב כ-בר רשות או המינהל רשאים לתבוע סעד של פינוי והשבת החזקה.

ברוב המקרים יתווספו לתביעת הפינוי סעד של הריסה, במידה והפולש בנה או הציב מבנה במקרקעין שלא כדין, וכן סעד כספי לקבלת פיצוי, בגין דמי שימוש ראויים בגין תקופת הפלישה והחזקה שלא כדין.

גלילה לראש העמוד