בחוק התכנון והבנייה נקבעה הוראה מיוחדת אשר באה לפצות בעלי זכויות במקרקעין אשר נפגעו מתוכנית בניין עיר (תב”ע) או מתוכנית אחרת, וזו לשון סעיף 197 לחוק:

“נפגעו על ידי תוכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התוכנית או גובלים עמה, מי שביום תחילתה של התוכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם, זכאי לפיצויים מהוועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף 200.”

מי זכאי לקבלת פיצוי זה בגין ירידת ערך המקרקעין ?

אדם שבבעלותו קרקע הזכאית לזכויות בנייה, במידה ותוכנית בניין עיר חדשה תקבע כי הקרקע תהפוך לדרך, תוך שלילת זכויות הבנייה הקיימות, יהא הבעלים זכאי להגיש תביעה לקבלת פיצוי. במקרה אחר, בעלים שקרקע סמוכה וגובלת הופכת לתחנת דלק, יתכן ויהא זכאי לפיצוי בגין המטרד והעומס שייווצר לקרקע אשר בבעלותו.

את התביעה לקבלת פיצויי ירידת ערך יש להגיש לוועדה המקומית בצירוף שמאות מתאימה מטעם התובע. הוועדה המקומית שוכרת שמאי מטעמה אשר לרוב מגיש שמאות ולפיה התובע אינו זכאי לתשלום כלשהו. הטעם לכך נעוץ בעובדה כי במקום בו ייקבע כי אכן מקרקעי התובע נפגעו כתוצאה מהתוכנית, הוועדה המקומית היא אשר תאלץ לפצותו. על הוועדה המקומית למסור תשובתה לתביעה בצירוף שמאות בתוך 90 ימים.

חשוב לציין כי תקופת ההתיישנות בתביעות לירידת ערך היא תקופה קצרה בת שלוש שנים בלבד. הבעיה היא שלרוב התב”ע נכנסת לתוקף במועד כלשהו ואילו הביצוע בפועל נערך שנים לאחר מכן. לא תמיד בעלי הזכויות ערים לעובדה כי התקבלה תוכנית הפוגעת בערך נכסיהם, והם עלולים לאבד את תביעתם ככל שלא תוגש במועד.